החושך במועדון הפריקית מביע את הבאות, צלליות באפלה תופסות את מקומם על הבמה, כל צללית במקומה שלה ולאחר כמה רגעים נשמע קול חלוש של ספירה לאחורה
באנגלית ואור חזק ובוהק מאיר את חברי להקת "כנסיית השכל" שפותחים בעוד הופעה,
בשרשרת ההופעות להשקת האלבום החדש "שורות של אנשים". להקת כנסיית השכל
פרצה לתוככי המוזיקה הישראלית ולמיינסטרים בשנת 99 עם האלבום השלישי שלהם:
"כנסיית השכל", מאז ועד היום הם קיימים שם בתודעה של כולנו כלהקת רוק טובה
שמצליחה פעם או פעמיים בשנה לשחרר שיר לא רע בכלל.

בתחילת ההופעה הם מנגנים חומרים פחות מוכרים מהאלבום החדש. הקהל שמנסה

היום לפני 19 שנים (1992) נפטר ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, מנחם בגין.
הפוליטיקאי והמדינאי שהחל כמנהיג של תנועת בית"ר באירופה, נעשה למפקד האצ"ל שלחם
בבריטים, ונהפך למנהיג פוליטי התופס את ספסלי האופוזיציה באופן תדיר עד אשר גרם למהפך
השלטוני ובפעם הראשונה בתולדות מדינת ישראל התמנה לרה"מ שלא היה חבר מפא"י.

עד שהגיע לכס השלטון, התהלך בגין בארץ לא זרועה ושוממה כאשר הוא ייצג ציבור שעוד לפני קום
המדינה נחשב כמיעוט ולאחר הקמתה היה מנהיגה של מפלגה שנתפסה קיצונית ושולית, כזו שאסור
אפילו לשבת איתה באותה קואליציה ("בלי חרות ומק"י" אמר בן-גוריון בנוגע למפלגות שאיתן לא
ישתף פעולה). אך בגין לא אמר נואש, ובצירוף מקרים שבו חברו יחדיו הייאוש שאחז את אזרחי
המדינה לאחר מלחמת יום-כיפור והאטימות של הממסד המפא"ייניקי כלפי מספר קבוצות באוכלוסייה,
היוו כר פורה של לכידות ושותפות גורל של כל אותן קבוצות שהרגישו מיעוט והודרו מהשיח הציבורי.
גדולתו של בגין הייתה שהוא – יוצא פולין בעל הגינונים האירופיים - זיהה את הפוטנציאל של "ישראל
השנייה", אותה ישראל של יושבי עיירות הפיתוח ויוצאי ארצות האסלאם, וסיפק להם תקווה והשראה.

לא ולא, לא מדובר בארגון צדקה ולא בתת- תנועה קיבוצית. מדובר בלהקה עצמאית
(שלא לומר להקת אינדי, כפי שנהוג לכנות להקות מסוגה בעולם הרחב) המעניינת
ביותר שתפגשו אי פעם בחייכם בנוף הארץ ישראלי השוקק. אם לקחת צעד אחורה מכל
התרשימים והנאומים המליצים אני רוצה לפתוח מאמר זה בחוויה אישית מטלטלת.

הרשו לי לקחת אתכם לקיץ של שנת 2008, למפעל עיבוד שבבי שוקק ומהביל במפרץ
חיפה. במפעל זה ליד מכונה גדולה שייצרה אז חלקים כלשהם ממתכת עמד עבדיכם
הנאמן והאזין למוזיקה בשעת העבודה. לאחר שעות של עבדה החלטתי להאזין לרדיו
כדי לנסות לדלות משם מוזיקה חדשה אודותיה לא שמעתי מעולם. למרבה ההפתעה
התנגן שם באותו זמן שיר בעברית של להקה ישראלית חדשה שלא שמעתי עלייה
בעבר. השיר נקרא "דירת חדר" והוא גולל את סיפורו של בחור אשר חיפש לו דירת
חדר בתל אביב שתהיה מספיק ראויה להתאבד בה. למרות הנושא הכאוב היה מדובר
בשיר קצבי, מקפיץ ומשובב נפש אשר מילא אותי שמחה. עם חלוף הימים גיליתי כי
הלהקה כבר הספיקה להוציא אלבום מלאה ורכשתי אותו בו במועד.

אתמול לפני 152 שנים, בשנת 1859, נולד בקייב שלום בן-נחום רבינוביץ', או כפי שהוא ידוע יותר
בשם העט שלו – שלום עליכם, מי שעתיד להיות אחד הסופרים היידישאים המשפיעים ביותר
בתקופה המודרנית, ומי שאחראי ליצירות רבות כמו טוביה (טֶביֶה) החולב, מנחם מנדל, מוטל בן
פייסי הֶחזן, המבול ועוד. מרבית כתיבתו הייתה ביידיש והיא תיארה את הווי החיים היהודיים במזרח
אירופה, תוך שהיא ניחנת בהומור כלפי גיבוריהּ ואנטי-גיבוריה ומתארת את עלילותיהם של אנשי
העיירה היהודית הטיפוסית (השטייטעל המצוי).

וכך, בלי משים, ניתן להבחין ששלום עליכם היה אחראי יחד עם עוד סופרים ואנשי רוח אחרים
ליצירתו של ההומור היהודי בגלגולו המדורני. לנו זאת נראית עובדה מובנת מאליה אך כאשר
היסטוריה ארוכה קיבעה בתודעה שהיהודי מקושר אוטומטית יחדיו עם סבל, מתואר כקשה עורף
וּשמסלול חייו הם הכול חוץ ממבודח וקליל – אז כתיבתם של רבינוביץ' ושות' הראתה והוכיחה שגם
בנו טבוע איזה יסוד הומוריסטי וּמצחיק, שמסוגל לגרום עניין לא רק אצלנו אלא גם אצל הגויים