סקירה על תקליט הבכורה החדש של עוזי רמירז (פיינרמן) -  Lick My Heart

לכל המורים לשל''ח יש מראה אקסצנטרי וחיבה לשיעורים מחוץ לכיתה. לעוזי
פיינרמן יש מראה אקסצנטרי וחיבה לשיעורים מחוץ לכיתה; אבל הוא לא מורה
לשל''ח. הוא מורה. מורה לרוק, אמריקאי, דרומי, שורשי, שמושתת על ריפים
שמתנקזים לאזור שבין הגב התחתון לירכיים.

מורה עם קורות חיים משובחים יש לנו – ניגן בגיטרה סרף יווני עם בום-פם,
הוציא ריפים חללים עם הקוטימן אורקסטרה ולקח על עצמו את השירה
והגיטרה, ברמירז בראדרס – אחת מהלהקות שאתם פשוט חייבים לתפוס
הופעה שלהם.

כבר למעלה מחודש שאני לוקח אצלו את הקורס ב"מבוא לרוק של פעם", או
בשמו ה"מסחרי" – Lick My Heart. קורס בחירה. קורס מדהים עם רשימה
ביבליוגרפית מרשימה: הריפים הFאנקיים של Fאנקלדליק; שירי העם של וודי
גאת'רי וטאונס ואן זנדט; ואווירה בלוזית, סליזית וממוסטלת של הרולינג סטונס
המוקדמים.

משהו מקפיץ ומרקיד בטעם סלט עגבניות משובח.

על הרכב מטבוחה שמעתי המון כשדרנית רדיו, בעיקר מפיהם של העוסקים במוזיקה אלקטרונית ותקליטנים, שטענו שיש לחבורה מוסיקה מיוחדת המשלבת בין תרבויות שונות במקצבים סוחפים והופעות אנרגטיות שמרעידות את האולם על כל יושביו לכדי מקפצה ענקית בטרמפולינה על חושית.

חיטאנה, הוא סינגל חדש מתוך האלבום השני של הפרויקט, שמשלב הפעם בין המוזיקה הספרדית בניחוח הפלמנקו, בליווי הגיטרות, מחיאות הכף והשירה המחוספסת לבין הביטים האלקטרוניים שגורמים לתנודות איברי הגוף ללא שליטה.התאמה מושלמת בין מסיבות הטראנס לחפלות הצועניות אשר מרוממות הרוח לידי ריגוש, שמחה ואווירה בלתי נשכחת.

"קראת לי אסתר" זהו שם המופע החדש של אתי אנקרי - גרסת שנת 2010. במופע אנקי מבצעת שירים מתוך האלבום החדש "שירי רבי יהודה הלוי", המכיל טקסטים של ריה"ל עם לחנים מקוריים פרי יצירתה לצד כמה משיריה המוכרים והותיקים בעיבודים מחודשים. אתי אנקרי, שמצטרפת למגמת מוזיקה יהודית כמו רבים וטובים בז'אנר כמו: ברי סחרוף ורע מוכיח ב"אדומי השפתות", עולה לבמה עם הרכב נגנים שלא יבייש שום חצר מלוכה: כלי נשיפה, מיתר, קלידים, מילים קדושות ואתי אנקרי אחת חזקה מאי פעם.

במופע מארחת אנקרי את אהוד בנאי והשניים יוצרים מפגש משותף של שתי אושיות מוזיקליות בתרבות הישראלית, שמוליד קסם רוחני. ההתחזקות של כל אחד מאלה, והמסע של כל אחד בנפרד להכרה וחיבור לאלוהים, מתאר תהליך של הסרת החספוס וקבלת הפשטות, הטוהר, ובעיקר השלווה הפנימית בכל אחד
מהם. מאז עברה אתי אנקרי אל הצד בו חובשים שביס, התעורר בה משהו רך ושקט, נפער בה חלל שמוכן לקבל אור ואהבה ופינה מקום ליופי וטוב. אותה אנקרי של שנות ה- 90, שרה במעט כעס ולעיתים בציניות, אותה אסתר של פעם אחזה בלי להרפות בקשיים ובמכאובים. מציג לנו אישה אופטימית, חכמה ונינוחה שלא מפחדת לשחרר אחיזה, שבוטחת בגורמי שמים, ומכאן יש פה עומקים בלתי נגמרים של שלווה וביטחון. החיבור עם אהוד בנאי משתלב באופן טבעי, וכששניהם שרים על במה אחת ניתן להרגיש בנוכחות שמימית שעוטפת אותם ומגישה את התוצר המוגמר כדרך אמיתית המלמדת את המאזינים איך לשחרר ולהרפות רגז, טינה, קינאה ושאר תופעות לוואי המגיעות כאשר נאחזים בשלילי ולא נותנים לזוהר השמש לשטוף אותו.