בשנים האחרונות עברתי מסע רוחני שמוביל אלי. פסעתי בדרך חדשה המקרבת אותי אל העצמי הטהור, הנפש הקורנת איתה נבראנו.

גיליתי שבכל פעם שאני עושה צעד פנימה, כך עולמי מלא יותר, כך אני מרגישה שלמה ומאושרת יותר, הבנתי שבכל פעם בה אני מתקרבת לאותה ילדה פנימית השוכנת בי, כך אני משתחררת מדפוסי התנהגות שהיו חלק ממני וגרמו לי בסופו של דבר לצער גדול.

קולה של תמי פדרמן רך ועדין כמו של מלאך, ובצורה מאד פשוטה היא מאירה בפנסים זעירים את הדרך אל תוך הנפש.

הכלל החשוב והעיקרי ביותר במסע אל תוך עומק נשמתך הוא לאהוב. לאהוב את העולם, את הסביבה, אך בעיקר ללמוד לקבל את עצמך ולאהוב אותך בדיוק כפי שהינך ברגע הנתון של ההווה. אין גבולות לאהבה שאנחנו יכולים לקבל, ונדמה שתמיד נהייה מוכנים לקבל ממישהו חיוך, טפיחה על השכם, מילה טובה, תמיד נרצה להיות נאהבים על ידי מישהו שיאמר עד כמה אנחנו מיוחדים. אך,האהבה שנקבל מבחוץ אף לא תהיה מספיקה, כי רק אני היא זו שצריכה להאמין עד כמה אני מיוחדת, עד כמה אני אהובה, ורק אנחנו הם אלה שמסוגלים למלא את החללים הריקים בתוכנו עם אהבה עצמית שבונה ומחזקת אותנו.

השיר, את מי שאת, הוא התגלמותה של הדרכה רוחנית שבאה ללמד אותנו שיעור ב-איך לאהוב את עצמנו. כבר בפעם הראשונה ששמעתי את השיר חנק אותי גוש דמעות שעמד להתפרץ לנוכח ההתרגשות מעוצמת האהבה שקבלתי. תמי פדרמן מדברת לאותה ילדה פנימית ומלטפת אותה במילות אהבה, היא פונה בדיוק לחללים העזובים והכאובים שכה צמאים לחיבוק חם, היא ממלאת אותנו ברצון לאהוב עצמנו ללא גבולות.

גם אם אינכם מאמינים בהתחברות עם הנפש, או בכל החיפוש ה"ניו אייג'י", תנו לשיר הזדמנות. עצמו את העיניים, גרשו את המחשבות הביקורתיות ותנו לנפש שלכם לקבל את מנת האהבה שהיא מתחננת אליה. ההרגשה שלאחר מכן תהיה כמעשה כשפים....